<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ד' שער א'</h1>
<h2>דף עב.</h2>
גרסינן בע"ז פרק אחרון, ההוא גברא דא"ל לחבריה אי מזבנינא לה להאי ארעא לדידך מזבנינא לה. פירוש, וקנו מיניה, ואמר מעכשיו. ואסיקנא דאי אזל וזבנה לאינש אחרינא, הואיל ולא פסק הדמים עם הראשון (ד)לא קנה קמא. ותו התם ההוא גברא דא"ל לחבריה אי מזבנינא לך להאי ארעא לדידך מזבנינא לך במאה זוזי, וכתב הראב"ד ז"ל בשם רב האיי ז"ל כגון שקנו מן המוכר דאמר ליה הקניתיך בדמים כך וכך מעכשיו (ולכשרצה) [ולכשארצה] למוכרה, והקרקע עומד ביד (הלוקח) [המוכר] אי הוי כה"ג קני ליה. ואי לא, [לא] קני ליה קמא ע"כ. אזל וזבנה לאיניש אחרינא במאה ועשרים אמר רב כהנא קנה קמא מתקיף לה רב אחא בר יעקב מנהר פקוד האי זוזי אנסוה דאי לא יהיב ליה מאה ועשרין לא הוה מזבן. והלכתא כרב אחא, כי זה לא אמר לו אלא "כשאמכור" שיהיה מוכר מדעתו תחלה. וזה לא היה רוצה למכור, ולא מכר אלא מפני התוספות שהוסיף (זו על זו) [זה על זה], ונמצא נמי שנאנס ומכר. וכתב הראב"ד ז"ל דאי אמר קמא אנא יהיבנא כמה דמשתכחת מינה, קני ליה קמא. ולא מצי לזבונה לאידך. דכיון דאקנייה ליה ההיא שעתא במאה, (ו)כל שכן דאקנייה במאה ועשרים, דיש בכלל מאתים מנה. דכי אמרינן [זוזי אנסוה] הני מילי היכא דלא בעי היאך למיתן ליה טפי. אבל היכא דבעי [למיתן ליה] כדמשכח [מאידך] האי לאו אונסא הוא. ואי זבנה לאחרינא בטפי ולא [נמלך] בקמא, ובתר הכא שמע קמא ובעי למיתן ליה כי היאך, מפיק ליה מהאי. דהא כל קמי דלא אמליך בקמא לאו אנוס הוא ע"כ. וכתב רבינו הרשב"א ז"ל, וזה תימה, דהא מילתא פסיקתא קנה קמא, ולא קנה קמא. ואם איתא דכל היכא דבעי לאסופי קמא כמה דיהיב תניינא קנה, לא הוה לן למימר לא קנה, דודאי קנה, וביה בעי לאימלוכי. והכי הול"ל בדמים הללו לא קנה קמא. ועוד הקשה לו הרמב"ן ז"ל, דכיון דממכר ראשון אינו עומד, מוכר הוא לכל מי שירצה בתוספת דמים. והיכא דלא פסק לו דמים ידועים אלא שתלו שניהם פסק דמים בשומת אחרים קנה. דכל כמה דביד המוכר להעלותה לו כמה שירצה ואפילו יותר מכדי דמיה לא סמכה דעתיה עד שיפסוק דמים ידועים. אבל השתא כשתולין דעתם בדעת אחרים והם ישומו אותם בשוייה סמכה (דעתיה) [דעתם] [והרי היא קנויה לו] כדאמרי בי תלתא וכו', ולומר דהואיל ומוכר לא סמכה דעתיה, מוכר לכל מי שירצה. ואמרינן תו התם, היכא שהתנו ביניהם כדשיימי בי תלתא, אפילו תרי מגו תלתא, כדאמרי תלתא עד דאמרי תלתא. כדשיימי בי ארבעה, עד דשיימי בי ארבעה כולהו. וכל שכן כדאמרי ארבעה. כדשיימי בי תלתא ואתו תלתא ושיימוה וא"ל ליתו תלתא אחריני דקים להו טפי מהני, אמר רב פפא דינא הוא דמעכב עלויה. מתקיף לה רב הונא ממאי דהני קים להו [טפי] מהני. והלכתא כרב הונא. וכתב רי"ף ז"ל וכולהו הני שמעתין כד אמר ליה מעכשיו וקנו מיניה.
